עו"ד קוריס - נועם קוריס עורכי דין

יום ראשון, 12 במרץ 2023

כתב אישום כנגד ארבעה אסירים בגין אירוע ירי לעבר רכב של בכיר בשב"ס

פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) הגישה לאחרונה לבית המשפט המחוזי בעיר כתב אישום כנגד רונן ירמיהו (34) מדימונה, דוד יוסף (28) מרמת גן, אחמד דין (26) מיהוד-מונוסון ורן יחזקאל (25) מאור יהודה בגין אירוע ירי לעבר רכב של בכיר בשירות בתי הסוהר בחודש נובמבר. מכתב האישום שהגיש עו"ד צחי הבדלי עולה כי הנאשמים ירמיהו ויוסף קשרו קשר לסחוט בכוח את הבכיר ומשרתי שב"ס נוספים, במטרה לשפר את תנאי כליאתם. בהמשך לכך, צירפו לקשר את דין ושידלו אותו להגיע לחניון הבניין שבו מתגורר הבכיר ולירות לעבר רכבו. דין עשה כן שעה שהבכיר לא היה בביתו וגרם נזק לרכב. בהמשך לכך ובהזדמנויות שונות, איימו ירמיהו ויחזקאל על הבכיר כי יפגעו בבני משפחתו.

בבקשת המעצר ציין עו"ד הבדלי כי "המשיבים הרהיבו עוז ורקמו תכנית עבריינית שמטרה לסחוט בכוח את א.א. וסוהרי שירות בתי הסוהר, כדי להניע אותם לשפר את תנאי מעצרם בכלא, והעובדה שלשם מימושה שידלו את משיב 3 לבצע ירי על רכבו של ... מעידה כאלף עדים על מי שאינם בוחלים באמצעים למימוש מטרתם".

כתב האישום מייחס לירמיהו, יוסף ודין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וסחיטה בכוח. לירמיהו ויוסף מיוחסות בנוסף עבירות של שידול לירי בנשק חם באזור מגורים. לדין מיוחסת בנוסף עבירות של ירי בנשק חם באזור מגורים ונשיאת נשק שלא כדין. לירמיהו מיוחסת בנוסף עבירה של סחיטה באיומים וליחזקאל מיוחסת עבירה של איומים.

לתשומת לבכם, חל איסור פרסום על כל פרט העלול לזהות את המתלונן, לרבות שמו, מקום מגוריו ותפקידו.

יום ראשון, 2 בינואר 2022

כתב אישום בגין מרמה נגד מנכ"ל עיריית ראש העין

כתב אישום נגד יגאל ינאי (69), לשעבר מנכ"ל עיריית ראש העין, בגין מרמה והפרת אמונים. כתב האישום הוגש במסגרת פרשת שחיתות במספר רשויות מקומיות במסגרתה הוגש לאחרונה כתב אישום נגד גבי מגנזי, איש עסקים וקבלן

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

· עיצום כספי על חברת דואר ישראל בע"מ בגין הפרת הוראת...

· תביעות ייצוגיות וקצת על הוצאה לפועל

· President Isaac Herzog met with the Prime Minister...

· מיכאל פן למעצר בית, לא יוסגר בינתיים לארה"ב תיווך ...

· שדדו את כספם של מתלוננים אשר באו לרכוש מהם מטבעות ...

פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) הגישה היום לבית המשפט המחוזי בעיר כתב אישום נגד יגאל ינאי (69), לשעבר מנכ"ל עיריית ראש העין, בגין מרמה והפרת אמונים. כתב האישום הוגש במסגרת פרשת שחיתות במספר רשויות מקומיות במסגרתה הוגש לאחרונה כתב אישום נגד גבי מגנזי, איש עסקים וקבלן, בגין ביצוע עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. כתב האישום נגד ינאי הוגש במסגרת הסדר טיעון, הכפוף לאישור בית המשפט, על פיו ינאי יודה ויורשע בקבלת עשרות אלפי שקלים מגבי מגנזי במהלך תקופת כהונתו.

על פי כתב האישום שהוגש, באמצעות עורכי הדין רבקה אלקובי ונתי בן חמו, במהלך השנים 2012 - 2015 היו לגבי מגנזי אינטרסים כלכליים משמעותיים בעיריית ראש העין בשל התמודדותו במכרזים שונים בשווי עשרות מיליוני שקלים בתחום הבינוי הפיתוח והתשתיות. במהלך תקופה זו מגנזי נתן ליגאל ינאי כ-27,000 ₪ במזומן. זאת במהלך התקופה בה ינאי כיהן כמנכ"ל עיריית ראש העין, וחבר דירקטוריון תאגיד המים עין אפק. חלק מהכספים הועברו לינאי בתוך ארגז וויסקי, ובמקרה אחר, מגנזי שילם על טיסה משותפת שלו ושל ינאי ובנות זוגם ליוון, במהלכה אירח מגנזי את ינאי ובת זוגו ביאכטה שהייתה בבעלותו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

יום שני, 27 בדצמבר 2021

בג"צ: נדחתה עתירת קו לעובד והאגודה לזכויות האזרח בישראל

בהתאם להחלטת בג"ץ מהיום עולה, כי העותרות העמותות קו לעובד והאגודה לזכויות האזרח בישראל חזרו בהן מהעתירה בכל הנוגע לסעד הראשון שנתבקש בה (מימון הוצאות מרגע התאונה בכפוף להצגת ראשית ראיה כי התאונה אירעה בעבודה).

ועוד כמה מאמרים:

(א) באשר לסעד השני שנתבקש (הנגשת מערך התשלומים לעובדים הפלסטינים), נחה דעתו של הרכב השופטים בבג"צ, שנעשו ונעשים מאמצים משמעותיים להקים מערכת מקוונת ומונגשת לפועלים הפלסטינים בשפה הערבית. על כן לעת הזאת העתירה בעניין זה מיצתה את עצמה;

(ב) אין מקום לחייב את משיב 1, המוסד לביטוח לאומי, לקבוע מועדים קשיחים בדבר הטיפול בפניות נפגעי העבודה ותעריפי ההחזרים לנפגעים אלו. זאת, הן מפני שנוהל כזה לא קיים לגבי נפגעי עבודה תושבי ישראל, והן מפני שתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 נותנות מענה הולם לצרכי הנפגעים;

(ג) אין מקום להתאים את תעריף התשלומים לעלות הטיפולים הרפואיים ברשות הפלסטינית, ולו מפני שהתעריפים אינם נקבעים על ידי משיב 1, כי אם על ידי משרד הבריאות;

(ד) ההסדר הקיים בו חלקם של נפגעי העבודה (אלו שאין להם מייצג או חשבון בנק בישראל) מפוצים באמצעות משלוח המחאות בדואר, מניח את הדעת והינו הכרח בל-יגונה. זאת מפני שמשיבה 2 אינה מבצעת העברות בנקאיות מחוץ לגבולות ישראל לכל גורם שהוא.

על כן דין העתירה בכל הנוגע לשני הסעדים שנתבקשו להידחות. עם זאת נכתב בהחלטה, כי זכויות הצדדים בעניין הקמת המערכת המקוונת שמורות להם.

יום שני, 15 בנובמבר 2021

פשט רגל בגלל חוב ארנונה

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערעור שהוגש בפניו.

ועוד כמה מאמרים:

בקשת רשות ערעור הוגשה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.9.2018 בפש"ר 19024-06-17 ובפש"ר 1847-11-17 (השופטת ח' פלינר), בגדרה נדחתה התנגדות המבקש לנקיטת הליכי פשיטת רגל נגדו, וניתן צו כינוס נכסים בעניינו.

נגד המבקש ניתנו שני פסקי-דין שהפכו חלוטים, עניינם בחובות ארנונה של המבקש למשיבה (תא"ק 44135-06-14, מיום 16.3.2015; תא"ק 38548-11-16, מיום 7.5.2017). המשיבה פתחה תיקי הוצאה לפועל לשם ביצוע שני פסקי הדין. נכון למועד הדיון בהחלטה מושא הבקשה, חובות המבקש בשני התיקים עמדו על סך של כ-200,000 ₪. ביום 11.6.2017 הגישה המשיבה בקשה להתראת פשיטת רגל נגד המבקש (פש"ר 19024-06-17). המבקש מצדו הגיש התנגדות לבקשה ביום 19.6.2017. ביום 1.11.2017 הגישה המשיבה בקשה למתן צו כינוס נכסים נגד המבקש (פש"ר 1847-11-17). ביום 13.9.2018 התקיים דיון בשני ההליכים וניתנה ההחלטה מושא הבקשה לרשות ערעור, במסגרתה דחה בית המשפט המחוזי את התנגדות המבקש, והורה על מתן צו כינוס נכסים. מועד הצו נדחה ליום 17.10.2018 נוכח גילו ומצבו הבריאותי של המבקש, וכן כדי לתת בידו שהות "להציע הסדר ראוי עם המבקשת [המשיבה, נ.ס.]"; לאחר מכן ניתנו למשיבה ארכות להגשת נוסח הצו לבית המשפט. ביום 20.11.2018 הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור דנן, בגדרה הלין על אי-מיצוי הליכי ההוצאה לפועל טרם פניה לכינוס נכסים. בד בבד הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע.

לאחר עיון בטענות המבקש ובהחלטה מושא הבקשה, בא בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. אם יגיע המבקש ל'הסדר ראוי' עם המשיבה טרם המועד למתן צו הכינוס – מה טוב; אם לאו, או-אז ינתן צו כינוס, והמבקש יוכל לערער עליו בזכות (סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980; ע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מו(3) 811 (1992)).

אשר על-כן, הבקשה לרשות ערעור – נדחית; ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע, והיא נמחקת בזאת

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום שלישי, 9 במרץ 2021

נציב תלונת הציבור מצא שהתלונה מוצדקת אך השופט ימשיך לדון בתיק

נציב תלונת הציבור מצא שהתלונה מוצדקת אך השופט ימשיך לדון בתיק

לאחר שתלונה לנציב תלונת הציבור על שופטים נמצאה מוצדקת בחלקה, סירה השופט לפסול עצמו והערעור בפני בית המשפט עליון – נדחה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

בהכרעה בערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (השופט הבכיר ז' ימיני) מיום 19.12.2018 בת"א 5715-06-14 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערער 2 והמערער 1 ז"ל.

בין הצדדים מתנהל הליך לפירוק שיתוף במקרקעין בעיר רחובות (להלן: המקרקעין). ביום 9.7.2018 התקיים דיון בעניין אופן פירוק השיתוף שבסופו קבע בית המשפט כי ההחלטה בעניין תינתן ביום 20.9.2018. בהחלטה שניתנה במועד זה הורה בית המשפט על פירוק השיתוף באמצעות רישום בית משותף, ובעקבות כך הורה למומחה שמונה מטעמו להכין תשריט בית משותף לשם שליחה למפקח על הבתים המשותפים לקבלת חוות דעתו בעניין רישום המקרקעין כבית משותף. בסוף ההחלטה צוין כי היא ניתנה בנוכחות המשיב 1 ובא כוחו בלבד. בהמשך לכך התקיים דיון קצר בין המותב לבא כוח המשיבים 2-1, שתועד בפרוטוקול, ובמסגרתו העלה בא כוח המשיבים 2-1 שאלה בעניין תשלומי איזון בין הצדדים, ובית המשפט קבע כי קודם לדיון בסוגיה זו יש לקבל את חוות הדעת של המפקח על הבתים המשותפים. בהמשך לאמור הגיש המערער 2 בקשה לפסילת המותב בגין שלוש סיבות מרכזיות: העובדה שהדיון ביום 20.9.2018 התקיים בנוכחות בא כוח המשיבים 2-1 והמשיב 1 בלבד; החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים בתלונה שהגיש המערער 2, שנמצאה מוצדקת במידה מסוימת; וכן טענה לקשרים בין המותב לבא כוח המשיבים 2-1.

ביום 19.12.2018 נדחתה, כאמור, הבקשה. באשר לטענה בדבר היכרות בין המותב לבא כוח המשיבים 2-1 בשל כך ש"בית המשפט הוא דתי וב"כ התובעים הוא דתי", נקבע כי זוהי טענה מופרכת על פניה. בית המשפט הבהיר כי אין לו כל היכרות אישית עם בא כוח המשיבים 2-1, וכל היכרותו עמו היא מהליכים קודמים שהתבררו בפניו. בית המשפט דחה גם את הטענה הנוגעת לישיבה שהתקיימה ביום 20.9.2018. הוטעם כי מועד מתן ההחלטה בעניין פירוק השיתוף נקבע כבר ביום 9.7.2018 בנוכחות המערער 2 ובא כוחו, וכי הם בחרו שלא להתייצב לשימוע ההחלטה. בית המשפט הוסיף כי בהחלטה שניתנה באותו היום הוא פעל לפי הוראות הדין, כפי שמשתקף בפרוטוקול, וכי אין לקבל את טענת בא כוח המערער 2 לפיה היה על בית המשפט להימנע ממתן החלטתו ביום 20.9.2018 אך בשל העובדה שהמערער 2 לא התייצב לדיון שנקבע לכך מראש. בית המשפט הוסיף כי החלטותיו בהליך ניתנו בהתאם לכל דין, ובהתאם להוראות בית המשפט המחוזי שדן בהליך קשור. הוטעם כי ההחלטות ניתנו לאחר שמיעת ראיות וטיעונים מטעם הצדדים, ואין כל בסיס לטענה כאילו קיים חשש אובייקטיבי למשוא פנים. לבסוף, התייחס בית המשפט לתלונה שהגיש המערער 2 לנציב תלונות הציבור על שופטים וקבע, בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, כי אין בה כדי להקים עילת פסלות. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם אם יוגש ערעור על ההחלטה ההליכים בתיק ימשכו כסדרם.

מכאן הערעור שהוגש לעליון בו שב המערער 2 על טענותיו בפני בית המשפט קמא. תחילה מדגיש המערער 2 כי ההכרעה בבקשת הפסלות שהגיש ניתנה בחלוף כשלושה חודשים לאחר הגשתה. לגופם של דברים נטען כי תלונה שהגיש המערער 2 בעניינו של המותב לנציב תלונות הציבור על שופטים נמצאה מוצדקת, וכי גם בעבר בהליך אחר נמצאה מוצדקת תלונה שהוגשה, לטענת המערער 2, בנסיבות דומות נגד המותב. עוד הוסף כי הדיון שהתקיים ביום 20.9.2018 התקיים שלא בנוכחות המערער 2 או בא כוחו, וכי החלטת המותב בעניין אופן פירוק השיתוף מאותו היום מעידה על משוא פנים כלפי המערער, וכי דעתו בעניין "נעולה". המערער 2 מוסיף כי הוא סבר שההחלטה בעניין אופן פירוק השיתוף שנקבעה ליום 20.9.2018 תינתן בלא קיום דיון בעל פה, ועל כן לא התייצב לדיון, וכי משלא התייצבו המערער 2 ובא כוחו לדיון לא היה מקום לקיים דיון בעניין תשלומי האיזון. המערער 2 מוסיף עוד כי למותב יש דעה קדומה בעניינו. זאת, בין היתר, על סמך החלטות שונות שניתנו לאורך ההליך.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בערעור על נספחיו בא בפסק דינו לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. אין בטענות שמעלה המערער 2 כדי להקים עילה לפסילת המותב. באשר לטענות הנוגעות לדיון שהתקיים ביום 20.9.2018, דיון זה נקבע מבעוד מועד, כמפורט בהחלטת בית המשפט קמא, והמערער 2 ובא כוחו יכולים היו להתייצב אליו, כפי שעשו המשיב 1 ובא כוחו. עיון בפרוטוקול הדיון הקצר שהתקיים לאחר מתן ההחלטה מעלה כי לא התקבלה בו כל החלטה בעניין תשלומי האיזון, אלא בית המשפט הודיע כי הדיון בסוגיה יתקיים לאחר קבלת חוות דעת המפקח על הבתים המשותפים. אמירה זו אין בה כל אינדיקציה לקיומו של חשש אובייקטיבי למשוא פנים מצד בית המשפט כלפי מי מהצדדים. טענותיו של המערער 2 כאילו דעתו של בית המשפט "נעולה" ויש לו דעה קדומה כלפיו, מיוסדות למעשה על החלטות שונות שניתנו לאורך ההליך, חלקן לפני חודשים רבים, ועל התנהלות המותב לאורך ההליך. אף בכך אין כדי להקים עילת פסלות. כידוע, הדרך להשיג על החלטות שבעל דין מבקש לשנותן היא באמצעות מסלולי ההשגה שנקבעו לכך בדין ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור עליה (ע"א 8550/18 איפרגן נ' רן, פסקה 4 (27.12.2018)). כמו כן, אין לקבל את הטענה כי קיומה של תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים, אפילו אם נמצאה מוצדקת, יש בה בהכרח כדי להביא לפסילת המותב (ע"א 8862/17 כתר נ' רשת קפה קפה ישראל בע"מ, פסקה 4 (27.11.2017)).

אשר לטענות הנוגעות למועד מתן ההחלטה בבקשה הפסלות. אכן, סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי "נטענה טענת פסלות נגד שופט, יחליט בה אותו שופט לאלתר ולפני שיתן כל החלטה אחרת". משכך, היה על בית המשפט לדון בבקשה ולהחליט בה בטרם יקבל החלטה אחרת בתיק. עם זאת, עיון בהחלטות הביניים שניתנו בפרק הזמן שבין הגשת בקשת הפסלות ובין ההכרעה בה מעלה כי מדובר בהחלטות טכניות באופיין. על כן בית המשפט העליון לא סבר שיש בכך כדי לשנות מן המסקנה כי לא קמה במקרה דנן עילת פסלות (השוו ע"א 993/18 ‏פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (28.3.2018)).

יום שבת, 9 בינואר 2021

הציבור החרדי יהיה מחוייב להגיב רק בדואר אלקטרוני

בית המשפט העליון דחה עתירה שהייתה מכוונת נגד הליך השימוע שפורסם על ידי משרד התקשורת ביום 9.9.2020 בעניין "הוראות לעניין איסור חסימת אפשרות החיוג למספרים מסוימים". העותרים הלינו, בין היתר, על אופן פרסום השימוע וכן על כך שנקבע כי התייחסויות לשימוע תשלחנה בדואר אלקטרוני (להלן: דוא"ל) לכתובת ייעודית. נטען כי הן החשיפה לפרסום השימוע והן משלוח תגובה אליו מחייבות שימוש באינטרנט, הנוגד את אורח חייו של הציבור החרדי.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – מדריך לתביעות ייצוגיות

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור - מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס - Legal-Articles

העובדות הצריכות לעניין תוארו בהרחבה בבג"ץ 6507/20 ועדת הרבנים לענייני תקשורת נ' שר התקשורת (26.11.2020) (להלן: עניין ועדת הרבנים). בקצירת האומר, ענייננו בשימוע העוסק בתיקון מוצע לרישיונות למתן שירותי טלפון. התיקון מציע להוסיף מספר הגבלות חדשות לבעלי רישיונות למתן שירותי טלפון, וביניהן האיסור לחסום את האפשרות לחייג למוקדי חירום ומצוקה וכן למספרי טלפון שהוקצו למדינה ומוסדותיה. התיקון הוצע לאחר שהתקבלו תלונות במשרד התקשורת בנוגע לחסימת האפשרות של בעלי "מספר כשר" לחייג למספרי טלפון אלה. השירות של "מספר כשר", הנפוץ בקרב הציבור הדתי והחרדי, מסופק באמצעות מכשיר ייעודי המגביל פעולות מסוימות, ובין היתר, את האפשרות להתקשר למספרי טלפון שנחסמו על ידי ספק התקשורת בתאום עם ועדת הרבנים לענייני תקשורת - עמותה "הפועלת על מנת לקיים מסלולי תקשורת התואמים להשקפת העולם החרדי" (שם, בפסקה 2).

בתגובתם המקדמית, המשיבים עמדו על כך שביום 1.11.2020 פנה עותר 1 (להלן: העותר) למשיב 2 (להלן: משרד התקשורת), בין היתר כדי להודיע על כוונתו לבקש להצטרף לעתירה בעניין ועדת הרבנים וכן כדי להלין על כך שלא ניתן להגיב לשימוע באמצעות הפקסימיליה. יוער כי בהתאם למסגרת הזמנים שהוקצתה להגשת התייחסויות לשימוע, בשלב זה ניתן היה להגיב אך לחלק מן התיקונים שהוצעו במסגרת השימוע. למחרת, ביום 2.11.2020, נמסר לעותר, בין היתר, כי ניתן להגיב לשימוע גם באמצעות הפקסימיליה ולשם כך הועבר לו מספר רלוונטי. עוד צוין כי אף שמשרד התקשורת נעתר לבקשת העותר להגיב לשימוע באמצעות הפקסימיליה, בפועל העותר העביר אלפי טפסי התנגדות לשימוע באמצעות הדוא"ל. זאת, לצד תגובות נוספות לשימוע, שהתקבלו באמצעות הדוא"ל, מגורמים שונים בציבור החרדי. לשיטת המשיבים, היקף התגובות שהתקבלו באמצעות הדוא"ל מהציבור החרדי בכלל ומהעותר בפרט מעידים כי הן דרכי פרסום השימוע והן מתן האפשרות להגיב לשימוע באמצעות הדוא"ל היו סבירים ואף אפקטיביים בפועל. עוד הוסיפו המשיבים כי נכון ליום 31.12.2020 טרם התקבלה החלטה סופית בעניין השימוע.

בג"צ קבע, כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת היותה עתירה מוקדמת. הלכה מושרשת היא כי אין בית משפט זה נדרש להשגות אודות אופן התנהלותו של הליך שימוע בטרם קבלת החלטה של הרשות המוסמכת בעניין (ראו: 3796/15 דוראד אנרגיה בע"מ נ' הרשות לשירותים ציבוריים- חשמל, בפסקה 4 (12.7.2015); בג"ץ 4894/15 הפורום הישראלי לאנרגיה נ' ממשלת ישראל, בפסקות 14-12 (22.7.2015); בג"ץ 2451/19 מי אביבים 2010 בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב, בפסקה 4 (22.5.2019)). המועד המתאים לבחינת טענות העותרים, באשר לפגמים הנטענים שנפלו בהליך השימוע, באופן פרסומו ובדרכים שניתן היה להגיב לו הוא לאחר קבלת החלטה סופית של משרד התקשורת בעניין התיקונים המוצעים. טענותיהם של העותרים תשמרנה, והם יוכלו לתקוף את הליך השימוע במועד המתאים לכך.

זאת ועוד. גם בעניין ועדת הרבנים הועלו טענות בנוגע לאופן פרסום השימוע אך העתירה נדחתה על הסף בהיותה עתירה מוקדמת. דומה אפוא כי העתירה היא בבחינת "שידור חוזר" של אותן טענות ודין העתירה להידחות אך בשל כך.

דין העתירה להידחות גם לגוף הדברים. כפי שנכתב בתגובת המשיבים, ביום 30.8.2020 התקיימה ישיבה של נציגי משרד התקשורת ונציגי ועדת הרבנים לענייני תקשורת בה נמסרו פרטים על אודות התיקון המוצע. דבר השימוע הובא לידיעת כתבי תקשורת, וביניהם עיתונאים וכתבים מהמגזר הדתי-חרדי, וקיבל ביטוי הן בעיתונות החרדית המודפסת (העיתונים המפורטים בסעיף 16 לתגובה) והן באתרי אינטרנט שנחשבים כנצפים ומקובלים במגזר. העובדה שהתקבלו תגובות לשימוע באמצעות הדוא"ל מגורמים שונים בציבור החרדי לרבות העותרים עצמם, כמו גם העובדה שמשרד התקשורת אפשר משלוח התייחסויות לשימוע גם באמצעות מכשיר הפקסימליה – כל אלה מצביעים הן על האפקטיביות של פרסום השימוע ועל המודעות לקיומו והן על נגישות ואפשרות להגשת תגובות ועמדות בהתייחס לשימוע, כך שלא אלמן ישראל.

העתירה נדחתה אפוא על הסף, ועמה הבקשה למתן צו ביניים, ולא נמצא גם מקום לאפשר תשובה של העותרים לתגובה. בג"צ קבע, כי העותרים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ₪.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004. הצטרפו לפורטל הפייסבוק של עו"ד נועם קוריס

יום שישי, 31 ביולי 2020

מרצדס בנצ שיחדה במיליון אירו בכיר באגד ? המדינה תפסה למעלה מ 10 מיליון ש"ח

מרצדס בנצ שיחדה במיליון אירו בכיר באגד ? המדינה תפסה למעלה מ 10 מיליון ש"ח

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.4.2019 בע"ח 6438-04-19 (כבוד השופט יחיאל ליפשיץ), במסגרתה נדחה עררו של המבקש והתקבל ערר המשיבה (להלן: "המדינה") על החלטת בית משפט השלום בחיפה מיום 25.3.2019 בצ"א 58223-11-16 (כבוד השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב). עניינן של ההחלטות – הארכת תוקפם (שישית במספר) של צווי תפיסה לרכושו של המבקש.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - בבלוגספוט

נגד המבקש מתנהלת חקירה בחשד שביצע עבירות של קבלת שוחד, קבלת דבר במרמה, הפרת אמונים בתאגיד והלבנת הון. על פי החשד המבקש קיבל שוחד בסך של כמיליון אירו מחברת "מרצדס בנץ" בעת שכיהן בתפקיד בכיר בחברת "אגד". במסגרת החקירה, ועוד בטרם הוגש כתב אישום, נתפסו בשלהי חודש נובמבר 2016 כספים ונכסי נדל"ן שהיו רשומים על שמו של המבקש.

הואיל והחקירה בעניינו של המבקש מתנהלת קרוב לשלוש שנים, הגישה המדינה מעת לעת בקשות להארכת תוקפם של צווי תפיסה לרכושו של המבקש. על ההחלטות להאריך את תוקפם של צווי התפיסה הגיש המבקש עררים לבית המשפט המחוזי (ע"ח 6438-04-19; ע"ח 44003-10-18; ע"ח 46636-05-18; ע"ח 42595-01-18; ע"ח 29023-09-17; ע"ח 41030-12-16), וכן ארבע בקשות רשות ערר לבית משפט זה (רע"פ 7860/18; רע"פ 4487/18; רע"פ 7493/17; רע"פ 1306/17) אשר נדחו כולן.

שיעורם הכספי של התפוסים השתנה במרוצת הזמן וההחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינו של המבקש. כך, בתחילה נתפסו נכסים בהיקף של 10.3 מיליון ש"ח, ואילו במסגרת ההחלטה מושא הערר שנדון עתה נתפסו נכסים בהיקף של 7.4 מיליון ש"ח. למען שלמות התמונה יצוין כי במסגרת בקשות צווי תפיסה קודמות ייחסה המדינה למבקש עבירות נוספות, שאינן נוגעות לפרשת השוחד הנזכרת לעיל, אולם במסגרת הבקשה הנוכחית המדינה אינה מייחסת למבקש חשדות נוספים מעבר לפרשה זו.

בהחלטתו מיום 25.3.2019 דן בית משפט השלום בבקשה שישית להארכת תוקפם של צווי התפיסה, במסגרתה ביקשה המדינה להעמיד את שיעור התפוסים על סך של 7.4 מיליון ש"ח (המורכב מקרן בסך 5.6 מיליון ש"ח וכן הפרשי ריבית בסך 1.8 מיליון ש"ח). בית משפט השלום נעתר לבקשה באופן חלקי, והאריך את תוקפם של צווי התפיסה בידי המדינה ביחס לקרן בלבד, קרי ביחס לסך של 5.6 מיליון ש"ח, אולם דחה את בקשה המדינה לעניין הריבית, ופסק כי המדינה לא העמידה תשתית ראייתית מספקת באשר לגובה הריבית שנצמחה על הקרן, ועל כן הורה כי צווי התפיסה יחולו על נכסים בשווי סך 5.6 מיליון ש"ח בלבד.

הן המבקש והן המדינה הגישו ערר לבית המשפט המחוזי. זה האחרון דחה בהחלטתו מיום 14.4.2019 את הערר שהגיש המבקש, וקיבל את ערר המדינה. נפסק כי החקירה נמצאת ב"ישורת האחרונה", וכי בנסיבות התיק, ובשים לב לשלב בו מצוי הטיפול בו, צדק בית משפט השלום כאשר הורה על המשך תפיסת הרכוש לצורך הבטחת אפשרות חילוטם אם יורשע המבקש בהליך העיקרי. עם זאת, קיבל בית המשפט המחוזי את ערר המדינה, וקבע כי יש להורות על חילוט זמני המתייחס גם לריבית שצמחה על הקרן במהלך השנים 2016-2006 (היינו, סך של 1.8 מיליון ש"ח). נפסק כי ריבית הינה "רכוש שצמח" מרכוש אסור כהגדרת סעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון") וכי חילוט הריבית מתחייב גם לאור הוראת סעיף 21 לחוק העוסקת ב"רכוש הושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה". ממילא, כך נפסק, עסקינן בסעד ביניים אשר תכליתו לשרת את צו החילוט הסופי היה והמבקש יורשע בדין, וכי עמדה זו עולה בקנה אחד עם התכלית הקניינית של הכלל בדבר "הוצאת בלעו של גזלן מפיו", אשר בבסיס ההסדר החוקי בדבר חילוט רכוש שהושג בעבירה. כן נפסק כי רמת ההוכחה הנדרשת בשלב זה בנוגע לגובה הריבית איננה מעבר לכל ספק סביר, וכי אין מניעה שבית המשפט יעריך מהו סכום הריבית שיש לחלט.

על החלטה זו של בית בית המשפט המחוזי נסובה הבקשה שהוכרעה עתה.

המבקש טוען כי החלטת בית המשפט המחוזי מעלה סוגיה עקרונית ותקדימית בדבר חילוט תשואה היפותטית שצמחה על נכסים שחולטו החורגת מעניינו הפרטני של מבקש. כן נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי כוללת קביעה תקדימית לפיה ניתן לתפוס תשואה היפותטית כאמור גם כאשר המדינה אינה יודעת איזו תשואה נשאו הכספים ובקשתה "נסמכת על היפותזה" והיא "על יסוד ספקולציה של התביעה באשר לתשואה" (סעיף 3 לבקשת הערר).

בית המשפט העליון קבע שדין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובת המדינה. אף אם יוצאים מנקודת הנחה כי המדובר בשאלה שטרם נידונה בפסיקת בית המשפט העליון, לא מצא בית המשפט העליון כי יש בטענותיו של המבקש כדי להצדיק מתן רשות ערעור. כפי שציין בית המשפט המחוזי, הגדרת "רכוש" בסעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון כוללת במפורש "כל רכוש שצמח או שבא מרווחי רכוש כאמור". אם מצרפים להגדרה זו את הוראת סעיף 21(אׂ) לחוק איסור הלבנת הון, המסמיכה את בית המשפט לחלט במקרה של הרשעה בעבירה לפי סעיפים 3 או 4 לחוק גם "רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה...", הרי שהמסקנה המתבקשת היא שבמישור הסמכות אין כל ספק כי ניתן יהיה להורות בתום ההליך על חילוט לא רק כנגד הקרן שהושגה כתוצאה ממעשה העבירה, אלא גם כנגד התשואה שהצמיחה קרן זו במהלך הזמן. אכן, השאלה כיצד יש לחשב את התשואה שצמחה על הקרן במקרה נתון עשויה לעורר שאלות לא פשוטות, ואולם בשלב בו אנו מצויים אין צורך להעמיק בעניין זה, שכן כל תכלית תפיסת חפץ לצורך חילוטו צופה פני עתיד ההליך המשפטי (ראו: בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (12.3.2006)). ממילא, המדובר בסעד ארעי, אשר המצע הראייתי לאורו נבחנת השאלה כיצד לכמת אותו הוא מוגבל וחלקי. בהינתן האמור, השימוש בשיעורי ריבית, שהיו מקובלים בשוק הישראלי בתקופה הרלוונטית ביחס להשקעות בסיכון נמוך, כמדד להערכת התשואה המינימאלית שצפוי כי תחולט בתום ההליך היא סבירה, ואף מתבקשת (בענייננו חושבה הריבית על בסיס ממוצע של ריבית פריים וריבית מט"ח – שניהם מדדי תשואה המתייחסים להשקעה בסיכון נמוך). בשים לב לכך, קביעת בית המשפט כי במקרה דנן יש מקום לאשר תפיסה לא רק כנגד הקרן (העומדת על 5.6 מיליון ש"ח) אלא גם כנגד תשואה בשיעור של כ- 32% מהקרן (1.8 מיליון ש"ח) בגין תקופה של כ- 10 שנים (בין 2006 ל-2016) איננה מסוג הקביעות המצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.