יום שני, 27 בדצמבר 2021

בג"צ: נדחתה עתירת קו לעובד והאגודה לזכויות האזרח בישראל

בהתאם להחלטת בג"ץ מהיום עולה, כי העותרות העמותות קו לעובד והאגודה לזכויות האזרח בישראל חזרו בהן מהעתירה בכל הנוגע לסעד הראשון שנתבקש בה (מימון הוצאות מרגע התאונה בכפוף להצגת ראשית ראיה כי התאונה אירעה בעבודה).

ועוד כמה מאמרים:

(א) באשר לסעד השני שנתבקש (הנגשת מערך התשלומים לעובדים הפלסטינים), נחה דעתו של הרכב השופטים בבג"צ, שנעשו ונעשים מאמצים משמעותיים להקים מערכת מקוונת ומונגשת לפועלים הפלסטינים בשפה הערבית. על כן לעת הזאת העתירה בעניין זה מיצתה את עצמה;

(ב) אין מקום לחייב את משיב 1, המוסד לביטוח לאומי, לקבוע מועדים קשיחים בדבר הטיפול בפניות נפגעי העבודה ותעריפי ההחזרים לנפגעים אלו. זאת, הן מפני שנוהל כזה לא קיים לגבי נפגעי עבודה תושבי ישראל, והן מפני שתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 נותנות מענה הולם לצרכי הנפגעים;

(ג) אין מקום להתאים את תעריף התשלומים לעלות הטיפולים הרפואיים ברשות הפלסטינית, ולו מפני שהתעריפים אינם נקבעים על ידי משיב 1, כי אם על ידי משרד הבריאות;

(ד) ההסדר הקיים בו חלקם של נפגעי העבודה (אלו שאין להם מייצג או חשבון בנק בישראל) מפוצים באמצעות משלוח המחאות בדואר, מניח את הדעת והינו הכרח בל-יגונה. זאת מפני שמשיבה 2 אינה מבצעת העברות בנקאיות מחוץ לגבולות ישראל לכל גורם שהוא.   

 

על כן דין העתירה בכל הנוגע לשני הסעדים שנתבקשו להידחות. עם זאת נכתב בהחלטה, כי זכויות הצדדים בעניין הקמת המערכת המקוונת שמורות להם.



יום שני, 15 בנובמבר 2021

פשט רגל בגלל חוב ארנונה

 בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערעור שהוגש בפניו.

ועוד כמה מאמרים:

בקשת רשות ערעור הוגשה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.9.2018 בפש"ר 19024-06-17 ובפש"ר 1847-11-17 (השופטת ח' פלינר), בגדרה נדחתה התנגדות המבקש לנקיטת הליכי פשיטת רגל נגדו, וניתן צו כינוס נכסים בעניינו.

נגד המבקש ניתנו שני פסקי-דין שהפכו חלוטים, עניינם בחובות ארנונה של המבקש למשיבה (תא"ק 44135-06-14, מיום 16.3.2015; תא"ק 38548-11-16, מיום 7.5.2017). המשיבה פתחה תיקי הוצאה לפועל לשם ביצוע שני פסקי הדין. נכון למועד הדיון בהחלטה מושא הבקשה, חובות המבקש בשני התיקים עמדו על סך של כ-200,000 ₪. ביום 11.6.2017 הגישה המשיבה בקשה להתראת פשיטת רגל נגד המבקש (פש"ר 19024-06-17). המבקש מצדו הגיש התנגדות לבקשה ביום 19.6.2017. ביום 1.11.2017 הגישה המשיבה בקשה למתן צו כינוס נכסים נגד המבקש (פש"ר 1847-11-17). ביום 13.9.2018 התקיים דיון בשני ההליכים וניתנה ההחלטה מושא הבקשה לרשות ערעור, במסגרתה דחה בית המשפט המחוזי את התנגדות המבקש, והורה על מתן צו כינוס נכסים. מועד הצו נדחה ליום 17.10.2018 נוכח גילו ומצבו הבריאותי של המבקש, וכן כדי לתת בידו שהות "להציע הסדר ראוי עם המבקשת [המשיבה, נ.ס.]"; לאחר מכן ניתנו למשיבה ארכות להגשת נוסח הצו לבית המשפט. ביום 20.11.2018 הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור דנן, בגדרה הלין על אי-מיצוי הליכי ההוצאה לפועל טרם פניה לכינוס נכסים. בד בבד הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע.

לאחר עיון בטענות המבקש ובהחלטה מושא הבקשה, בא בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. אם יגיע המבקש ל'הסדר ראוי' עם המשיבה טרם המועד למתן צו הכינוס – מה טוב; אם לאו, או-אז ינתן צו כינוס, והמבקש יוכל לערער עליו בזכות (סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980; ע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מו(3) 811 (1992)).

אשר על-כן, הבקשה לרשות ערעור – נדחית; ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע, והיא נמחקת בזאת

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.



יום שלישי, 9 במרץ 2021

נציב תלונת הציבור מצא שהתלונה מוצדקת אך השופט ימשיך לדון בתיק

נציב תלונת הציבור מצא שהתלונה מוצדקת אך השופט ימשיך לדון בתיק
לאחר שתלונה לנציב תלונת הציבור על שופטים נמצאה מוצדקת בחלקה, סירה השופט לפסול עצמו והערעור בפני בית המשפט עליון – נדחה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com  

בהכרעה בערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (השופט הבכיר ז' ימיני) מיום 19.12.2018 בת"א 5715-06-14 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערער 2 והמערער 1 ז"ל.


בין הצדדים מתנהל הליך לפירוק שיתוף במקרקעין בעיר רחובות (להלן: המקרקעין). ביום 9.7.2018 התקיים דיון בעניין אופן פירוק השיתוף שבסופו קבע בית המשפט כי ההחלטה בעניין תינתן ביום 20.9.2018. בהחלטה שניתנה במועד זה הורה בית המשפט על פירוק השיתוף באמצעות רישום בית משותף, ובעקבות כך הורה למומחה שמונה מטעמו להכין תשריט בית משותף לשם שליחה למפקח על הבתים המשותפים לקבלת חוות דעתו בעניין רישום המקרקעין כבית משותף. בסוף ההחלטה צוין כי היא ניתנה בנוכחות המשיב 1 ובא כוחו בלבד. בהמשך לכך התקיים דיון קצר בין המותב לבא כוח המשיבים 2-1, שתועד בפרוטוקול, ובמסגרתו העלה בא כוח המשיבים 2-1 שאלה בעניין תשלומי איזון בין הצדדים, ובית המשפט קבע כי קודם לדיון בסוגיה זו יש לקבל את חוות הדעת של המפקח על הבתים המשותפים. בהמשך לאמור הגיש המערער 2 בקשה לפסילת המותב בגין שלוש סיבות מרכזיות: העובדה שהדיון ביום 20.9.2018 התקיים בנוכחות בא כוח המשיבים 2-1 והמשיב 1 בלבד; החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים בתלונה שהגיש המערער 2, שנמצאה מוצדקת במידה מסוימת; וכן טענה לקשרים בין המותב לבא כוח המשיבים 2-1.
ביום 19.12.2018 נדחתה, כאמור, הבקשה. באשר לטענה בדבר היכרות בין המותב לבא כוח המשיבים 2-1 בשל כך ש"בית המשפט הוא דתי וב"כ התובעים הוא דתי", נקבע כי זוהי טענה מופרכת על פניה. בית המשפט הבהיר כי אין לו כל היכרות אישית עם בא כוח המשיבים 2-1, וכל היכרותו עמו היא מהליכים קודמים שהתבררו בפניו. בית המשפט דחה גם את הטענה הנוגעת לישיבה שהתקיימה ביום 20.9.2018. הוטעם כי מועד מתן ההחלטה בעניין פירוק השיתוף נקבע כבר ביום 9.7.2018 בנוכחות המערער 2 ובא כוחו, וכי הם בחרו שלא להתייצב לשימוע ההחלטה. בית המשפט הוסיף כי בהחלטה שניתנה באותו היום הוא פעל לפי הוראות הדין, כפי שמשתקף בפרוטוקול, וכי אין לקבל את טענת בא כוח המערער 2 לפיה היה על בית המשפט להימנע ממתן החלטתו ביום 20.9.2018 אך בשל העובדה שהמערער 2 לא התייצב לדיון שנקבע לכך מראש. בית המשפט הוסיף כי החלטותיו בהליך ניתנו בהתאם לכל דין, ובהתאם להוראות בית המשפט המחוזי שדן בהליך קשור. הוטעם כי ההחלטות ניתנו לאחר שמיעת ראיות וטיעונים מטעם הצדדים, ואין כל בסיס לטענה כאילו קיים חשש אובייקטיבי למשוא פנים. לבסוף, התייחס בית המשפט לתלונה שהגיש המערער 2 לנציב תלונות הציבור על שופטים וקבע, בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, כי אין בה כדי להקים עילת פסלות. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם אם יוגש ערעור על ההחלטה ההליכים בתיק ימשכו כסדרם.
מכאן הערעור שהוגש לעליון בו שב המערער 2 על טענותיו בפני בית המשפט קמא. תחילה מדגיש המערער 2 כי ההכרעה בבקשת הפסלות שהגיש ניתנה בחלוף כשלושה חודשים לאחר הגשתה. לגופם של דברים נטען כי תלונה שהגיש המערער 2 בעניינו של המותב לנציב תלונות הציבור על שופטים נמצאה מוצדקת, וכי גם בעבר בהליך אחר נמצאה מוצדקת תלונה שהוגשה, לטענת המערער 2, בנסיבות דומות נגד המותב. עוד הוסף כי הדיון שהתקיים ביום 20.9.2018 התקיים שלא בנוכחות המערער 2 או בא כוחו, וכי החלטת המותב בעניין אופן פירוק השיתוף מאותו היום מעידה על משוא פנים כלפי המערער, וכי דעתו בעניין "נעולה". המערער 2 מוסיף כי הוא סבר שההחלטה בעניין אופן פירוק השיתוף שנקבעה ליום 20.9.2018 תינתן בלא קיום דיון בעל פה, ועל כן לא התייצב לדיון, וכי משלא התייצבו המערער 2 ובא כוחו לדיון לא היה מקום לקיים דיון בעניין תשלומי האיזון. המערער 2 מוסיף עוד כי למותב יש דעה קדומה בעניינו. זאת, בין היתר, על סמך החלטות שונות שניתנו לאורך ההליך.
לאחר שבית המשפט העליון עיין בערעור על נספחיו בא בפסק דינו לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. אין בטענות שמעלה המערער 2 כדי להקים עילה לפסילת המותב. באשר לטענות הנוגעות לדיון שהתקיים ביום 20.9.2018, דיון זה נקבע מבעוד מועד, כמפורט בהחלטת בית המשפט קמא, והמערער 2 ובא כוחו יכולים היו להתייצב אליו, כפי שעשו המשיב 1 ובא כוחו. עיון בפרוטוקול הדיון הקצר שהתקיים לאחר מתן ההחלטה מעלה כי לא התקבלה בו כל החלטה בעניין תשלומי האיזון, אלא בית המשפט הודיע כי הדיון בסוגיה יתקיים לאחר קבלת חוות דעת המפקח על הבתים המשותפים. אמירה זו אין בה כל אינדיקציה לקיומו של חשש אובייקטיבי למשוא פנים מצד בית המשפט כלפי מי מהצדדים. טענותיו של המערער 2 כאילו דעתו של בית המשפט "נעולה" ויש לו דעה קדומה כלפיו, מיוסדות למעשה על החלטות שונות שניתנו לאורך ההליך, חלקן לפני חודשים רבים, ועל התנהלות המותב לאורך ההליך. אף בכך אין כדי להקים עילת פסלות. כידוע, הדרך להשיג על החלטות שבעל דין מבקש לשנותן היא באמצעות מסלולי ההשגה שנקבעו לכך בדין ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור עליה (ע"א 8550/18 איפרגן נ' רן, פסקה 4 (27.12.2018)). כמו כן, אין לקבל את הטענה כי קיומה של תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים, אפילו אם נמצאה מוצדקת, יש בה בהכרח כדי להביא לפסילת המותב (ע"א 8862/17 כתר נ' רשת קפה קפה ישראל בע"מ, פסקה 4 (27.11.2017)).
אשר לטענות הנוגעות למועד מתן ההחלטה בבקשה הפסלות. אכן, סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי "נטענה טענת פסלות נגד שופט, יחליט בה אותו שופט לאלתר ולפני שיתן כל החלטה אחרת". משכך, היה על בית המשפט לדון בבקשה ולהחליט בה בטרם יקבל החלטה אחרת בתיק. עם זאת, עיון בהחלטות הביניים שניתנו בפרק הזמן שבין הגשת בקשת הפסלות ובין ההכרעה בה מעלה כי מדובר בהחלטות טכניות באופיין. על כן בית המשפט העליון לא סבר שיש בכך כדי לשנות מן המסקנה כי לא קמה במקרה דנן עילת פסלות (השוו ע"א 993/18 ‏פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (28.3.2018)).

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


יום שבת, 9 בינואר 2021

הציבור החרדי יהיה מחוייב להגיב רק בדואר אלקטרוני

  בית המשפט העליון דחה עתירה שהייתה מכוונת נגד הליך השימוע שפורסם על ידי משרד התקשורת ביום 9.9.2020 בעניין "הוראות לעניין איסור חסימת אפשרות החיוג למספרים מסוימים". העותרים הלינו, בין היתר, על אופן פרסום השימוע וכן על כך שנקבע כי התייחסויות לשימוע תשלחנה בדואר אלקטרוני (להלן: דוא"ל) לכתובת ייעודית. נטען כי הן החשיפה לפרסום השימוע והן משלוח תגובה אליו מחייבות שימוש באינטרנט, הנוגד את אורח חייו של הציבור החרדי.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – מדריך לתביעות ייצוגיות

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור - מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס - Legal-Articles

העובדות הצריכות לעניין תוארו בהרחבה בבג"ץ 6507/20 ועדת הרבנים לענייני תקשורת נ' שר התקשורת (26.11.2020) (להלן: עניין ועדת הרבנים). בקצירת האומר, ענייננו בשימוע העוסק בתיקון מוצע לרישיונות למתן שירותי טלפון. התיקון מציע להוסיף מספר הגבלות חדשות לבעלי רישיונות למתן שירותי טלפון, וביניהן האיסור לחסום את האפשרות לחייג למוקדי חירום ומצוקה וכן למספרי טלפון שהוקצו למדינה ומוסדותיה. התיקון הוצע לאחר שהתקבלו תלונות במשרד התקשורת בנוגע לחסימת האפשרות של בעלי "מספר כשר" לחייג למספרי טלפון אלה. השירות של "מספר כשר", הנפוץ בקרב הציבור הדתי והחרדי, מסופק באמצעות מכשיר ייעודי המגביל פעולות מסוימות, ובין היתר, את האפשרות להתקשר למספרי טלפון שנחסמו על ידי ספק התקשורת בתאום עם ועדת הרבנים לענייני תקשורת - עמותה "הפועלת על מנת לקיים מסלולי תקשורת התואמים להשקפת העולם החרדי" (שם, בפסקה 2).

בתגובתם המקדמית, המשיבים עמדו על כך שביום 1.11.2020 פנה עותר 1 (להלן: העותר) למשיב 2 (להלן: משרד התקשורת), בין היתר כדי להודיע על כוונתו לבקש להצטרף לעתירה בעניין ועדת הרבנים וכן כדי להלין על כך שלא ניתן להגיב לשימוע באמצעות הפקסימיליה. יוער כי בהתאם למסגרת הזמנים שהוקצתה להגשת התייחסויות לשימוע, בשלב זה ניתן היה להגיב אך לחלק מן התיקונים שהוצעו במסגרת השימוע. למחרת, ביום 2.11.2020, נמסר לעותר, בין היתר, כי ניתן להגיב לשימוע גם באמצעות הפקסימיליה ולשם כך הועבר לו מספר רלוונטי. עוד צוין כי אף שמשרד התקשורת נעתר לבקשת העותר להגיב לשימוע באמצעות הפקסימיליה, בפועל העותר העביר אלפי טפסי התנגדות לשימוע באמצעות הדוא"ל. זאת, לצד תגובות נוספות לשימוע, שהתקבלו באמצעות הדוא"ל, מגורמים שונים בציבור החרדי. לשיטת המשיבים, היקף התגובות שהתקבלו באמצעות הדוא"ל מהציבור החרדי בכלל ומהעותר בפרט מעידים כי הן דרכי פרסום השימוע והן מתן האפשרות להגיב לשימוע באמצעות הדוא"ל היו סבירים ואף אפקטיביים בפועל. עוד הוסיפו המשיבים כי נכון ליום 31.12.2020 טרם התקבלה החלטה סופית בעניין השימוע.

בג"צ קבע, כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת היותה עתירה מוקדמת. הלכה מושרשת היא כי אין בית משפט זה נדרש להשגות אודות אופן התנהלותו של הליך שימוע בטרם קבלת החלטה של הרשות המוסמכת בעניין (ראו: 3796/15 דוראד אנרגיה בע"מ נ' הרשות לשירותים ציבוריים- חשמל, בפסקה 4 (12.7.2015); בג"ץ 4894/15 הפורום הישראלי לאנרגיה נ' ממשלת ישראל, בפסקות 14-12 (22.7.2015); בג"ץ 2451/19 מי אביבים 2010 בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב, בפסקה 4 (22.5.2019)). המועד המתאים לבחינת טענות העותרים, באשר לפגמים הנטענים שנפלו בהליך השימוע, באופן פרסומו ובדרכים שניתן היה להגיב לו הוא לאחר קבלת החלטה סופית של משרד התקשורת בעניין התיקונים המוצעים. טענותיהם של העותרים תשמרנה, והם יוכלו לתקוף את הליך השימוע במועד המתאים לכך.

זאת ועוד. גם בעניין ועדת הרבנים הועלו טענות בנוגע לאופן פרסום השימוע אך העתירה נדחתה על הסף בהיותה עתירה מוקדמת. דומה אפוא כי העתירה היא בבחינת "שידור חוזר" של אותן טענות ודין העתירה להידחות אך בשל כך.

דין העתירה להידחות גם לגוף הדברים. כפי שנכתב בתגובת המשיבים, ביום 30.8.2020 התקיימה ישיבה של נציגי משרד התקשורת ונציגי ועדת הרבנים לענייני תקשורת בה נמסרו פרטים על אודות התיקון המוצע. דבר השימוע הובא לידיעת כתבי תקשורת, וביניהם עיתונאים וכתבים מהמגזר הדתי-חרדי, וקיבל ביטוי הן בעיתונות החרדית המודפסת (העיתונים המפורטים בסעיף 16 לתגובה) והן באתרי אינטרנט שנחשבים כנצפים ומקובלים במגזר. העובדה שהתקבלו תגובות לשימוע באמצעות הדוא"ל מגורמים שונים בציבור החרדי לרבות העותרים עצמם, כמו גם העובדה שמשרד התקשורת אפשר משלוח התייחסויות לשימוע גם באמצעות מכשיר הפקסימליה – כל אלה מצביעים הן על האפקטיביות של פרסום השימוע ועל המודעות לקיומו והן על נגישות ואפשרות להגשת תגובות ועמדות בהתייחס לשימוע, כך שלא אלמן ישראל.

העתירה נדחתה אפוא על הסף, ועמה הבקשה למתן צו ביניים, ולא נמצא גם מקום לאפשר תשובה של העותרים לתגובה. בג"צ קבע, כי העותרים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ₪.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004. הצטרפו לפורטל הפייסבוק של עו"ד נועם קוריס